מאת אשר בן-שלמה מועצת העם, בראשותו של דוד בן-גוריון ז"ל, החליט, בשנת 1948, לקרוא למדינה היהודית בשם "ישראל", למרות הצעות שונות שהונחו על השולחן, כגון: מדינת יהודה, מדינת ציון ומדינת ארץ-ישראל. בן-גוריון השתכנע כי המדינה היהודית העומדת לקום לתחייה זכותה וחובתה לקבל את שמה של הממלכה המאוחדת של עם ישראל בארץ-ישראל, כלומר "ישראל", בהתאם לדברי שאול אל דוד, ככתוב בספר שמואל א פרק כד פסוק כ: וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלֹוךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל. ב

מאת אשר בן-שלמה חלה בשלושת העשורים האחרונים התפשטות חסרת תקדים של מגמה מדאיגה לעתידה של מדינת ישראל: עליה במספר הרבנים מכל זרמי היהדות ההופכים את הדת היהודית למסחר על ידי מכירת אישורי יהדות פיקטיביים לנכרים המבקשים לעלות ארצה על מנת לקבל את ההטבות המוענקות לעולים החדשים, כגון: סל קליטה, ביטוח בריאות, פתור ממכ"ס לרכישת רכב, משכנתא בתנאים מועדפים, ביטוח לאומי, הכשרה מקצועית על חשבון המדינה, ובעיקר, את האזרחות הישראלית אותה קיבלו על סמך אישורי יהדות שהומצאו את על ידי רבנים בחו"ל